מוזיאון סאדברק חאנים באיסטנבול: מדריך למוזיאון הפרטי הראשון

איסטנבול אטרקציותמוזיאון סאדברק חאנים באיסטנבול: מדריך למוזיאון הפרטי הראשון

מוזיאון סאדבק חנימ – המוזיאון הפרטי הראשון בטורקיה על גדות הבוספורוס

כאשר איסטנבול התיירותית מסתיימת בדולמבהצ'ה, והמעבורות מתרחקות צפונה, הבוספור חושף את הצד השקט והאריסטוקרטי שלו. בדיוק כאן, בשכונת ביוקדרה שבמחוז סרייר, ממש על קו המים, ניצב יאלי מעץ עם עיטורים מגולפים בצורת צלב על החזית — מוזיאון סאדברק חנימ. אחוזה זו מהמאה ה-19, שנודעה בעבר בשם "אזריאן יאליסי", שומרת על אוסף פרטי של כמעט עשרים אלף פריטים: החל מפסלי אלילים מהתקופה הניאוליתית של האלף השישי לפנה"ס ועד לרקמות עות'מאניות ואריחי איזניק מהמאה ה-16. מוזיאון סאדברק חנימ היה המוזיאון הפרטי הראשון בטורקיה והמקום היחיד באיסטנבול שבו ההיסטוריה של אנטוליה מתפרשת כהיסטוריה אישית של משפחה אחת — משפחת קוך, שהפכה את בית הזיכרון לאישה האהובה לאנציקלופדיה של תרבויות.

ההיסטוריה והמקור של מוזיאון סאדברק חנימ

ההיסטוריה של המוזיאון היא, בראש ובראשונה, סיפורה של אספנית אחת. סאדברק קוך, אשתו של מייסד הקונצרן הטורקי הגדול ביותר, ווהבי קוך, אספה מאז נעוריה חפצי אומנות מסורתיים: רקמות, תלבושות נשיות ואביזרים מתקופת האימפריה העות'מאנית. בסוף חייה מנתה האוסף שלה כ-3,500 פריטים, וסאדברק חנימ חלמה להציגם לקהל הרחב. היא לא הספיקה להגשים חלום זה בחייה — המוזיאון נפתח שבע שנים לאחר מותה, הודות למאמציה של המשפחה.

לפני הפתיחה התעורר מכשול משפטי: החקיקה הטורקית של שנות ה-70 לא אפשרה לאנשים פרטיים להקים מוזיאונים. משפחת קוך ופקידי משרד התרבות והתיירות עבדו קשה כדי שייחקק תקנון נפרד למוזיאונים פרטיים. רק לאחר מכן, בשנת 1974, הוקם קרן למוזיאון העתידי במסגרת Vehbi Koç Vakfı, ובשנת 1978 החלו עבודות השיקום.

כמקום למוזיאון נבחר Azeryan Yalısı — אחוזה מעץ שהייתה בבעלות משפחה עשירה של ארמנים-קתולים מסיבאס. משפחת קוץ רכשה אותה עוד בשנת 1950 כמעון קיץ והשתמשה בה כמעט שלושה עשורים. שיקום האחוזה נמשך שנתיים על פי תוכניתו של האדריכל הטורקי המפורסם סדאת חאקי אלדם, וב-14 באוקטובר 1980 המוזיאון קיבל את המבקרים הראשונים.

בשנת 1983 רכש הקרן אוסף פרטי שני – אוסף מטבעות וממצאים ארכיאולוגיים של חוסיין קוצ'באש, והמוזיאון הפך למוזיאון ארכיאולוגי קטן. את ה"יאלי" הסמוך, שהיה חצי הרוס, שיקמו על פי תוכניתו של איברהים יאלצ'ין; העבודות נמשכו שנתיים. האגף החדש, שנפתח ב-24 באוקטובר 1988, נקרא על שם בתו של סאדברק חנימ – Sevgi Gönül Binası. באותה שנה זכה האגף בפרס היוקרתי "Europa Nostra" בקטגוריית "שימור מורשת". בשנת 2023 זכה המוזיאון בפרס מיוחד מטעם משרד התרבות והתיירות של טורקיה — על עושר האוספים ושיטות השימור המודרניות. כיום מונה האוסף כ-20,000 פריטים.

אדריכלות ומה לראות

מוזיאון סאדברק חנימ הוא שני מבנים מחוברים על גדות הבוספורוס, וכל אחד מהם מהווה פרק נפרד. היאלי הראשי הוא וילה היסטורית מעץ מהמאה ה-19 עם שורשים אירופיים. האגף הנוסף הוא מבנה מוזיאלי מודרני, המוסווה כ"יאלי" אותנטי של השכן. שטח הגן הוא 4,280 מ"ר, והטיול בו כבר מעניק אווירה מיוחדת.

Azeryan Yalısı: "ילי חוטי" מהמאה ה-19

הבניין הראשי בנוי מעץ על בסיס אבן ומטויח על גבי לוחות עץ. שלוש קומות בתוספת עליית גג; הארכיטקטורה בהשראת המסורת הוותיקנית האירופית. המאפיין העיקרי של החזית הוא חיפוי עץ בצורת צלב, המעניק למבנה מראה ייחודי לחלוטין בין האחוזה הסמוכות. בשל אלמנטים דקורטיביים אלה, האחוזה זכתה במשך שנים רבות לכינוי העממי Vidalı Yalısı — "האחוזה המחוברת".

בפנים נשמרה האווירה של בית עות'מאני עשיר מהמאה ה-19. התקרה מעל הכניסה הראשית, שכבר אינה בשימוש, מעוטרת בעבודת טיח בהשראת האדריכלות הרומית העתיקה. מדרגות עץ מובילות לקומות העליונות, והקירות צבועים בדוגמת שיש עם ורידים — טכניקה קלאסית של "דקור מטעה". האולמות המרכזיים בקומות השנייה והשלישית והחדרים הפונים אליהם משמשים לתערוכות. עליית הגג משמשת כמחסן לאוסף, כמשרדים וכספרייה מדעית.

Sevgi Gönül Binası: האגף הארכיאולוגי

הבניין הסמוך שופץ לחלוטין מבטון מזוין — כאמצעי למניעת שריפות, החשוב לרובע ההיסטורי הבנוי מעץ. החזית הקדמית מחופה בעץ, והצדדית – בטיח שיש המדמה עץ. מבחוץ נראה הבניין כמעין תאום של הבניין הראשי, ורק אדריכל יבחין מיד בהחלפת החומרים.

בפנים — ארבע קומות (שלוש בחזית, ארבע מאחור הודות לקומת המרתף הכוללת אולם רב-תכליתי ומעבדת שימור). הרצפות בכניסה מרוצפות בשיש לבן מאפיון, ואילו הרצפות והמדרגות באולמות התצוגה — בשיש שחור מאדפזאר. האולמות מבודדים לחלוטין מאור יום, והוויטרינות מוארות באופן פרטני על פי עקרונות הטכניקה המוזיאלית המודרנית. שטח התצוגה הכולל הוא 625 מ"ר. הממצאים הארכיאולוגיים מוצגים בסדר כרונולוגי קפדני: החל מפסלונים מהתקופה הניאוליתית ועד לתקופה הביזנטית המאוחרת.

מה יש בתצוגות: מהתקופה הניאוליתית ועד המאה ה-20

באגף הארכיאולוגי נאספו תכשיטים, פסלים, לוחות, זכוכית, סטלות ומטבעות של תרבויות שחיו באנטוליה מהאלף השישי לפנה"ס ועד סוף תקופת ביזנטיון. ב-Azeryan Yalısı מוצגים חפצים אסלאמיים, בעיקר ממוצא עות'מאני, בדים, תלבושות ורקמות. גאוות האוסף היא אריחי איזניק וקרמיקה מהמאות ה-15–17; מומחים רואים באוסף זה אחד הטובים בעולם אחרי מוזיאון טופקאפי. אגף נפרד מוקדש לתלבושות נשים עות'מאניות מהמאות ה-16–20 ולאביזרים: נעליים, תיקים, כובעים ומניפות. בספרייה שמורים כ-8,700 ספרים מודפסים ו-640 ספרים בכתב יד — עולם שלם עבור החוקר.

עובדות מעניינות ואגדות

  • מוזיאון סאדברק חנימ הוא המוזיאון הפרטי הראשון בתולדות טורקיה. עד 1980 החוק כלל לא התיר לאנשים פרטיים להקים מוזיאונים; למען האוסף של סאדברק חנימ נחקק תקנון נפרד במיוחד.
  • בגלל הכיתובים המגולפים בצורת צלב על חזית הבניין הראשי, השכנים כינו אותו במשך עשרות שנים "Vidalı Yalısı" — "היאלי המפותל" או "היאלי הבורגי". כינוי עממי זה קדום יותר מהמוזיאון עצמו.
  • בשנת 1988, האגף החדש "סבגי גונול" זכה מיד לאחר פתיחתו בפרס "אירופה נוסטרה" כדוגמה לאדריכלות מוזיאלית עכשווית — מקרה נדיר שבו הפרס מוענק כבר בשנה הראשונה לפתיחה.
  • בשנת 2017 התווספו לאוסף 69 שטיחים ובדים אנטוליים מהמאה ה-18 ועד תחילת המאה ה-20 מאוסף מוראט מגאלי, שהוחזק בעבר במוזיאון הטקסטיל באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. מסע השטיחים מעבר לאוקיינוס ובחזרה הוא סיפור בפני עצמו.
  • בשנת 2007 נפתח בסמוך למוזיאון בית הקיץ של Vehbi Koç עם אוסף השטיחים של המטיילת האמריקאית ג'וזפין פאוול, שהועבר לקרן לאחר מותה. כך חרג המוזיאון מגבולות מבנה אחד והפך לרובע תרבותי קטן על גדות הבוספורוס.
  • המוזיאון מתכנן לעבור בעתיד לאחד ממחסני הנמל הנטושים על גדות קרן הזהב, במסגרת פרויקט Tersane İstanbul / Haliçport — אך בינתיים הוא נשאר במיקומו ההיסטורי בביוקדרה.

איך להגיע

המוזיאון ממוקם בכתובת Piyasa Caddesi, בשכונת Büyükdere במחוז Sarıyer — על הגדה האירופית של הבוספורוס, צפונית למרכז איסטנבול. המרחק מטקסים למוזיאון הוא כ-20 ק"מ; הנסיעה אורכת בדרך כלל 40–60 דקות, תלוי בעומסי התנועה.

אמצעי התחבורה הציבורית הנוח ביותר הוא האוטובוסים העירוניים הנוסעים בכביש החוף. מטקסים, קבאטאש ובשיקטאש לכיוון סארייר נוסעים האוטובוסים 25E ו-40, תחנת Büyükdere נמצאת כמעט בפתח המוזיאון. ממזח Eminönü או Beşiktaş אפשר לעלות על מעבורת לסרייר (בקו הבוספורוס), ומשם לנסוע בדולמוש מקומי או במונית לביוקדרה תוך 5–10 דקות — זו האופציה הציורית ביותר.

משדה התעופה איסטנבול (IST) הכי נוח להגיע במונית (כ-30 דקות ללא פקקים) או ברכבת התחתית M11 עד קאג'יתאנה עם החלפה לאוטובוס. משדה התעופה סביחה גוקצ'ן הנסיעה תארך 1.5–2 שעות עם החלפה דרך קדיקוי ומעבורת הבוספורוס. המוזיאון פתוח מדי יום, למעט בימי רביעי; מומלץ לברר את שעות הפתיחה ומחיר הכרטיס באתר הרשמי לפני הביקור.

טיפים למטייל

הזמן הטוב ביותר לביקור הוא האביב (אפריל–מאי) והסתיו (ספטמבר–אוקטובר), כאשר הטיול לאורך טיילת ביוקדר נעים כשלעצמו. בקיץ האזור הומה אדם בסופי שבוע: תושבי איסטנבול יוצאים לים; בחורף האווירה מיוחדת, אך הימים קצרים, והחשיכה יורדת כבר בשעה 17:00. לתצפית בשני הבניינים יש לתכנן 1.5–2 שעות בקצב נינוח; להכרות מעמיקה עם הקרמיקה האיזנית והאגף הארכיאולוגי — עד שלוש שעות.

יום רביעי הוא יום סגירה, לכן יש לתכנן את הביקור מראש. אסור לצלם עם פלאש בתוך המבנה, ובחלק מהאולמות אסור לצלם כלל (ההגבלות נובעות מהצורך בשימור הבדים והנייר). בכניסה פועלת חנות קטנה, ובקומת הקרקע של Azeryan Yalısı יש בית תה — מקום נעים להפסקה עם נוף לבוספורוס. שימו לב שרבות מהתערוכות נמצאות בקומות העליונות של הבניין העשוי עץ, והנגישות למבקרים עם מוגבלויות בתנועה מוגבלת; בררו מראש לגבי מעלית ורמפות.

שלבו את הביקור עם טיול בסרייר: בקרבת מקום נמצאים מבצר רומלי קבאג'י, פארק אמייראן ומסעדות הדגים המפורסמות של ביוקדרה. אם אתם אוהבים השוואות, כדאי לבקר באותו יום גם במוזיאון פרה (Pera Müzesi) או במוזיאון סאקיפ סבאנצ'י (Sakıp Sabancı Müzesi) — שלושת המוזיאונים הפרטיים הללו מהווים את השלישייה הבלתי רשמית של האוספים הפרטיים המעניינים ביותר באיסטנבול. ולסיום: מוזיאון סאדברק חנימ הוא לא "מסע מהיר באנטוליה", אלא קריאה איטית של אלפי שנים מבעד לעדשה האישית של אישה אחת, ששמה הפך לשם נרדף לאהבה לאמנות מלאכת היד הטורקית. קחו איתכם מחברת, קצב איטי ומצב רוח טוב — והבוספור יעניק לכם את אחד הימים השקטים ביותר, אך העשירים ביותר, שלכם.

הנוחות שלכם חשובה לנו. כדי לתכנן מסלול, לחצו על הסימון הרצוי.
פגישה ל דקות לפני תחילת
אתמול 17:48

עוד בנושא

Cyaneae (קיאנה) — עיר הסרקופגים של ליקיה ליד דמרה
Cyaneae (קיאנה) — עיר הסרקופגים של ליקיה ליד דמרה
אתמול 17:48
גוונפארק בקיזילאי — אנדרטת הביטחון ולב אנקרה
גוונפארק בקיזילאי — אנדרטת הביטחון ולב אנקרה
אתמול 17:48
המסגד העתיק (מרסין) — היסטוריה ואדריכלות Eski Cami
המסגד העתיק (מרסין) — היסטוריה ואדריכלות Eski Cami
אתמול 17:48
באגראן — בירתה העתיקה של ארמניה במחוז קארס
באגראן — בירתה העתיקה של ארמניה במחוז קארס
אתמול 17:48
שאלות נפוצות — מוזיאון סאדברק חאנים באיסטנבול: מדריך למוזיאון הפרטי הראשון תשובות לשאלות נפוצות על מוזיאון סאדברק חאנים באיסטנבול: מדריך למוזיאון הפרטי הראשון. מידע על אופן הפעולה, האפשרויות והשימוש בשירות.
מוזיאון סאדברק חנים — המוזיאון הפרטי הראשון בתולדות טורקיה, שנפתח בשנת 1980. הוא הוקם על ידי משפחת קוך לזכרה של סאדברק חנים, אספנית נלהבת של אמנות שימושית עות'מאנית. בניגוד למוזיאונים הממשלתיים, כאן ההיסטוריה של אנטוליה נפרשת מבעד לעדשה האישית של אוסף אחד: כ-20,000 פריטים מהתקופה הניאוליתית ועד המאה ה-20 מאוחדים תחת נרטיב משפחתי אחיד. מיקומו ביער היסטורי על גדות הבוספורוס יוצר אווירה שאינה ניתנת להשגה בבנייני מוזיאונים מודרניים.
האוסף מחולק לשני חלקים עיקריים. בבניין הראשי, Azeryan Yalısı, מוצגים פריטים אסלאמיים ועות'מאניים: בדים, רקמות, תלבושות נשים מהמאות ה-16–20, אביזרים (נעליים, תיקים, מניפות), וכן האוסף המפורסם של אריחי איזניק וקרמיקה מהמאות ה-15–17, אשר מומחים רואים בו אחד הטובים בעולם אחרי מוזיאון טופקאפי. באגף Sevgi Gönül Binası מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים: תכשיטים, פסלים, סטלות, מטבעות וזכוכית מתרבויות אנטוליה מהאלף השישי לפנה"ס ועד סוף התקופה הביזנטית. הספרייה מונה כ-8,700 ספרים מודפסים ו-640 כתבי יד.
הבניין המרכזי של המוזיאון — "אזריאן יאליסי" — מעוטר בקישוטים מעץ בצורת צלב על חזיתו. דווקא בשל אלמנט דקורטיבי יוצא דופן זה, המזכיר שזירת חוטים או גילוף של בורג, כינו השכנים את האחוזה במשך עשרות שנים "וידאלי יאליסי" — "הבית עם החוטים" או "הבית עם הבורג". כינוי עממי זה הופיע זמן רב לפני פתיחת המוזיאון ונשמר בשימוש המקומי עד היום.
החקיקה הטורקית בשנות ה-70 לא אפשרה הקמת מוזיאונים על ידי גורמים פרטיים — כל המוזיאונים היו בבעלות המדינה בלבד. משפחת קוץ', בשיתוף עם משרד התרבות והתיירות, עשתה מאמץ משמעותי לשינוי המסגרת החוקית: נחקק תקנון נפרד בנוגע למוזיאונים פרטיים. לאחר מכן, בשנת 1974, הוקם קרן במסגרת Vehbi Koç Vakfı, בשנת 1978 החלה עבודת השיקום, ובאוקטובר 1980 קיבל המוזיאון את המבקרים הראשונים — ובכך נפתח דף חדש בתולדות ענף המוזיאונים בטורקיה.
חל איסור על צילום עם פלאש בכל האולמות. במספר תערוכות אסור לצלם כלל — הדבר נוגע בעיקר לאולמות שבהם מוצגים בדים, רקמות ומכתבי יד, שכן חשיפה לאור מאיצה את תהליך הבלאי של החומרים. מומלץ לברר את הכללים העדכניים באתר הרשמי או אצל הצוות בכניסה לפני הביקור.
הבניין המרכזי הוא מבנה היסטורי מעץ בן שלוש קומות עם עליית גג; חלק ניכר מהתערוכה ממוקם בקומות העליונות. הנגישות למבקרים עם מוגבלות בתנועה בבניין מסוג זה מוגבלת באופן אובייקטיבי. לפני הנסיעה מומלץ מאוד לברר את זמינות המעלית, הרמפות והמסלולים הנגישים ישירות מול המוזיאון — המצב עשוי להשתנות עקב עבודות שיקום.
יום המנוחה השבועי הוא יום רביעי. בשאר הימים המוזיאון פתוח. מומלץ לבדוק את שעות הפתיחה המדויקות ואת מחיר הכרטיס באתר הרשמי לפני הביקור, שכן הן עשויות להשתנות בהתאם לעונה ולחגים.
"Europa Nostra" הוא אחד הפרסים היוקרתיים ביותר באירופה בתחום שימור המורשת התרבותית והאדריכלות. אגף Sevgi Gönül Binası זכה בפרס זה בשנת 1988 — באותה השנה שבה נפתח. הוועדה התרשמה מההחלטה של האדריכל איברהים יאלצ'ין: הבניין נבנה כולו מבטון מזוין כאמצעי למניעת שריפות ברובע ההיסטורי העשוי עץ, אך מבחוץ הוא נראה כמו יאלי אותנטי, שכמעט ואינו ניתן להבחנה מהבניין ההיסטורי הסמוך.
כן. מוזיאון סאדברק ח'אן (Sadberk Hanım Müzesi) הוא חלק מקרן ווהבי קוץ' (Vehbi Koç Vakfı). בשנת 2007 נפתח בסמוך למוזיאון בית הקיץ של ווהבי קוץ', המציג את אוסף השטיחים האנטוליים של המטיילת האמריקאית ג'וזפין פאוול, אשר הועבר לקרן לאחר מותה. כך הפך המוזיאון למתחם תרבותי קטן על גדות הבוספורוס. בנוסף, בעתיד נשקלת האפשרות לעבור לאחד ממחסני הנמל ההיסטוריים במסגרת פרויקט Tersane İstanbul / Haliçport, אם כי טרם פורסמו מועדים ספציפיים.
שלושת האוספים הפרטיים המעניינים ביותר באיסטנבול הם מוזיאון סאדברק חנים, מוזיאון פרה ומוזיאון סאקיפ סבאנצ'י. כל אחד מהם מייצג פילוסופיה אספנית ותחום התמחות נפרדים: מוזיאון סאדברק חנים — ארכיאולוגיה אנטולית ואמנות שימושית עות'מאנית, מוזיאון פרה — אוריינטליזם ונומיסמטיקה, מוזיאון סאקיפ סבאנצ'י — אמנות חזותית וקלגרפיה. תיאורטית, אפשר לבקר בשלושתם ביום אחד ארוך, אך עדיף לפזר את הביקורים על פני יומיים.
בקומת הקרקע של "אזרן יאלי" פועלת חנות קטנה וחדר תה המשקיף על הבוספורוס — מקום מצוין לעצירה קצרה באמצע הסיור. מבחר המוצרים בחנות כולל בדרך כלל קטלוגים, ספרים על תולדות האמנות השימושית הטורקית ומזכרות קטנות הקשורות לאוסף.
מדריך למשתמש — מוזיאון סאדברק חאנים באיסטנבול: מדריך למוזיאון הפרטי הראשון מדריך למשתמש ב- מוזיאון סאדברק חאנים באיסטנבול: מדריך למוזיאון הפרטי הראשון, הכולל תיאור של הפונקציות, האפשרויות והעקרונות העיקריים של השימוש בתוכנה.
העונה הטובה ביותר לביקור היא אפריל–מאי או ספטמבר–אוקטובר: בתקופה זו, טיול לאורך טיילת ביוקדרה הופך לחוויה מהנה בפני עצמה. ודאו שהיום שבחרתם אינו יום רביעי (יום המנוחה היחיד). בסופי שבוע בקיץ האזור הומה אדם; בחורף כדאי לקחת בחשבון שהחשיכה יורדת כבר ב-17::00. הקצו לפחות 1.5–2 שעות לביקור בשני המבנים, ואם אתם מתכננים לבחון לעומק את כלי החרס האיזניים או את האגף הארכיאולוגי — עד שלוש שעות.
המוזיאון ממוקם ברחוב Piyasa Caddesi בשכונת Büyükdere שבמחוז Sarıyer — כ-20 ק"מ צפונית לכיכר טקסים. הדרך הציורית ביותר: מעבורת מ-Eminönü או מ-Beşiktaş למזח Sarıyer, ולאחר מכן דולמוש מקומי או מונית ל-Büyükdere (5–10 דקות). חלופה נוספת היא אוטובוסים 25E או 40 עם תחנת Büyükdere ממש ליד המוזיאון. משדה התעופה איסטנבול (IST) נוח יותר להגיע במונית (כ-30 דקות ללא פקקים) או ברכבת התחתית M11 עד Kağıthane עם החלפה לאוטובוס. משדה התעופה Sabiha Gökçen צפו לנסיעה של 1.5–2 שעות.
בכניסה, בדקו את מחיר הכרטיס המעודכן ואת שעות הפתיחה — הם עשויים להשתנות. בררו באילו אולמות מותר לצלם: צילום עם פלאש אסור בכל האולמות, ובאולמות שבהם מוצגים בדים ומכתבי יד אסור לצלם כלל. אם אתם מטיילים עם אדם בעל מוגבלות בניידות, שאלו מיד את הצוות לגבי מסלולי סיור נגישים, מעלית ורמפות. בחנות בקומה הראשונה ניתן לרכוש קטלוג — הוא יסייע לכם להתמצא טוב יותר בתערוכה.
התחילו ב"יאלי" הראשי — אחוזה היסטורית מעץ מהמאה ה-19. שימו לב לקישוטים המגולפים בצורת צלב על החזית, שהעניקו למבנה את הכינוי "Vidalı Yalısı", לעיטורי הטיח מעל הכניסה הראשית עם המוטיבים העתיקים ולציורי הקיר המדמים שיש. האולמות המרכזיים בקומות השנייה והשלישית מוקדשים לאמנות השימושית העות'מאנית: כאן מרוכזים אריחי איזניק וקרמיקה מהמאות ה-15–17, תלבושות ואביזרים נשיים מתקופות שונות, רקמות ובדים. דווקא באולמות אלה החלה סדברק חנימ את אוספה.
האגף, שנפתח בשנת 1988 וזכה בפרס "Europa Nostra", נראה מבחוץ כמו תאום של האגף הראשי, אך נבנה מבטון מזוין. בפנים יש ארבע קומות תצוגה עם ממצאים מסודרים בסדר כרונולוגי: החל מפסלי אלילים מהתקופה הניאוליתית במאה ה-6 לפנה"ס, דרך תקופת הברונזה, העת העתיקה והאליניזם, ועד לתקופה הביזנטית המאוחרת. האולמות מבודדים לחלוטין מאור יום, וכל ויטרינה מוארת בנפרד — דבר זה יוצר אווירה מיוחדת להתבוננות בחפצים קטנים: תכשיטים, מטבעות, זכוכית ופסלים מיניאטוריים.
לאחר הסיור, היכנסו לבית התה בקומת הקרקע של "אזריאן יאליסי" — הוא משקיף על הבוספורוס ומהווה מקום מושלם למנוחה קצרה. לאחר מכן, צאו לטיול לאורך טיילת ביוקדרה: בסמוך נמצאים פארק אמירג'אן, מבצר רומלי קבאג'י ומסעדות הדגים המפורסמות של האזור. אם יישאר לכם זמן ואנרגיה, ניתן לשלב את המוזיאון ביום אחד עם מוזיאון פרה או מוזיאון סאקיפ סבאנצ'י — יחד הם יוצרים מסלול לא פורמלי בין האוספים הפרטיים הטובים ביותר של איסטנבול.